סופו של שומר חזרה

מעשה היה שבא לחברון גביר ושמו ר' יצחק דעמייאו, והוא היה עשיר מופלג וסייר את ארץ-ישראל להשתטח על קברי אבות וקברי הצדיקים. משבא למערת המכפלה אמר לשומר שיניח לו להיכנס ויתן לו חמישים זהובים. ולא אבה השומר לשמוע לו. אמר לו הגביר שישלם לו מאה זהובים אם יניח לו להיכנס. ענה לו השומר שיתן לו את הכסף תחילה. רצה הגביר להיכנס תחילה וליתן את הכסף אחר כך. סוף סוף השתוו שיקבל השומר מחצית הכסף בכניסתו והמחצית ביציאתו. נתן הגביר לשומר חמישים זהובים והשומר פתח את המערה והניח לו להיכנס. 
   משנכנס הגביר סגר השומר בעדו. בינתיים הלך השומר אל השר וסיפר לו המעשה ואת חמישים הזהובים הראה לו ואמר לו, שיקבל עוד חמישים זהובים, וליהודי צרור כסף גדול אתו, ואם יעליל עליו יוכל לקחת ממנו הכל. מיד עמד השר ורץ למערה.  
  בינתיים נפל על הגביר פחד גדול פן סגר השומר בעדו כדי להתנכל בו, עבר הגביר את המערה עד לפתח המערה השנייה והתחיל לבכות ולהתחנן בתפילות ובקשות ובתחנונים, שלא נכנס לשם קורת רוחו אלא למען ראות מעשי ה' ולספר גדולתו וכבודו. משבכה בכי מר, נפתחה הדלת הראשונה ויצא בשלום. בלי שהיות עלה על סוס ורכב מיד לירושלים. ושם היה מושל שר וגדול אחד, ואין לגביר סיבה כלשהי לפחד בה. 
   משבא השר של חברון אל המערה וראה כי היהודי איננו, נבהל השומר ואין אמתלא בפיו. שאל השר את השומר: "היכן היהודי? בנפשך, חייב מיתה אתה אם נתת ליהודי להיכנס, מפני שעברת על מצוותי. ואם לא נתת לשום יהודי להיכנס, הרי גזילה בידך וירא אתה שיוודע הדבר ובאת אלי בתירוצים כאלה". מיד ציווה השר להתו לשומר את ראשו, ואת חמישים הזהובים החזיק לעצמו. 
(ספר חברון סיפר ר' משה ירושלמי)