הנס של ר' גרשון מקיטוב חזרה

פעם אחת ראה רבי ישראל בעל שם-טוב, כי נגזרה גזירה נוראה על ישראל שתכלה מהם, חס ושלום, התורה שבעל-פה. קרא הבעש"ט לגיסו ר' גרשון מקיטוב ואמר לו: "תדע גיסי, כי כלל ישראל הוא בצרה גדולה, כי נגזר שתילקח מהם תורה שבעל-פה... מהר קום ותעלה חברונה והיכנס אל מערת המכפלה ותאמר אל האבות הקדושים: אבות העולם, כלל ישראל מודיע לכם, שהוא עכשיו בצרה גדולה, שרוצים לשלול ממנו את התורה שבעל-פה, על כן בקשו רחמים".  
  הלך ר' גרשון לחברון וביקש להיכנס למערת המכפלה. רץ הישמעאלי כנגדו להכותו נפש. נתן ר' גרשון לידו מטבע זהב וברח לו. וכך עשה גם ביום השני וביום השלישי וביום הרביעי. באותו יום ביקש בבכייה ובתחנונים מן הישמעאלי שיתן לו להיכנס למערת המכפלה ונתן לידו מטבע זהב. נתמלא הישמעאלי רחמים עליו ונתן לו רשות, וגם עמד והראה לו הדרך לשם ואמר לו: "לא תתעכב שם הרבה, שבעוד שעה מתחלף המשמר". 
   נכנס ר' גרשון פנימה ואמר לפני קברי האבות מה שציווה לו גיסו הבעש"ט. ומיד נפלה עליו אימה גדולה וחשכה וניתקו מורשי לבבו. בינתיים החליפו את המשמר ובא השר וראה איש יהודי בחצר המכפלה. תפשוהו והטילוהו לבית הסוהר לחרוץ משפטו באיזו מיתה להמיתו. 
   ויהי ביום החמישי ובעל 'אור החיים' היו לו געגועים רבים על ר' גרשון, ויבקשוהו בכל העיר ולא נמצא. אך כאשר שמע מאנשים מתלחשים, כי נתפש יהודי אחד במערת המכפלה, הבין שזהו ר' גרשון, ויבך מרה וימאן להתנחם. וכל הלילה הניח ראשו בין ברכיו ויצעק: "הוי אחי. הוי אחי!" 
   ביום הששי בבוקר, יצאה הפקודה לשרוף את ר' גרשון. מששמע זאת הרב "אור החיים", הלך בכל העיר וזעק זעקה גדולה ומרה. ויהי כאשר כילה להתפלל בערב שבת, ויפתח ר' גרשון את הדלת ויאמר בשמחה: "שבת טובה!" מרוב שמחה וששון נעתקו מהם מלים, וכמעט פרחה נשמתו של בעל 'אור החיים'. 
(ספר חברון 'קהל חסידים')