ספר התורה שנפסל חזרה

מעשה שהיה ביום החמישי בשבוע, לאחר "תיקון חצות" אריכתא, התפללו המתפללים בבית הכנסת על שם אברהם אבינו "ותיקין" עם הנץ החמה. והיה שם ביניהם זקן אחד שלא ידעו מאין בא. תמהו המתפללים על שלא ראוהו בערב בבית הכנסת ובבוקר השכם נמצא עמם. ברם, לא אמרו דבר, משסברו שמא הגיע הזקן לבית הכנסת רק לפנות בוקר וכל אותו הלילה הוא מהלך סביב המערה, כאחרים רבים שהיו נוהגים לעשות כך. 
   משהגיעו לקריאת התורה, ביקשו לכבדו ב"ישראל". סרב האורח ואמר: "כהן אני". מה עשו? - כיבדוהו בהכנסת ספר התורה. שמח האיש על הכיבוד, נטל את הספר בזרועותיו ופסע בצעדים בוטחים, מנהג "בעל בית", אל ארון הקודש השני, שבו עומדים היו ספרי התורה העתיקים שהיו משמשים להקפות בלבד. 
   התרעמו הציבור והחלו קוראים: "לא זה הארון". אך הזקן הלך ישר נכחו, פתח את דלתות הארון והכניס את ספר התורה בין שאר הפסולים לקריאה. 
   אותה שעה קרב אליו הרב וביקש לעצור בו, אך לא הספיק. ביקש הרב להוציא את ספר התורה מן הארון השני ולא הניחו האיש. משראה הרב שכך הוא, הניח לו לאיש שיעשה כחפצו וזה חזר אל "העמוד" והמשיך בתפילה עד שסיים. 
   משנתפזר הקהל ויצא גם אותו אורח, ניגש הרב אל ארון הקודש והוציא אותו ספר תורה. משפתח את הספר ובדק בו, ראה כי אכן קפצו ממנו אותיות בהרבה מקומות ואין לו תקנה... 
   יצא הרב אל העיר לבקש אחר אותו האיש, על-מנת לבקש ממנו מחילה, שמא פגע בכבודו, ולא מצאו. 
(ספר חברון 'אגדות מן הדרך' לדר' ש"ז כהנא)