שלושת הבדווים חזרה

סוכת הקהילה היתה נערצה ומקודשת על בני חברון משום מעשה שהיה. פעם אחת, בין כסה לעשור, פרצה מלחמת-דמים בכפרי הר הנגב אשר במחוז חברון. בראש היריבים עמדו מצד אחד אנשי אדוריים, ומצד שני אנשי בית גוברין. עשרות הרוגים נפלו מאלה, והיו מוטלים בהרים מאכל לעוף השמים ולחית הארץ. אימה ופחד אחזו את כל תושבי עיר האבות ולא היה מי שיעז לצאת לדרכים. וחג הסוכות הולך וקרב ואין מי שיביא סכך ליהודים. נתאספו שבעה טובי העיר ולא מצאו עצה. כלום מותר לסכן נפשות למען מצוות ישיבה בסוכה? חיכו וציפו לרחמי אלהים... 
   ויהי ביום י"ד בתשרי, עם שחר, והנה הופיעו במגרש הקהילה שלאה בדווים חמושים מכף רגל ועד ראש, והם מובילים שלושה גמלים עמוסים סכך וערבה. פרקו הבדווים את העצים והסתלקו הם וגמליהם. ראה זאת השמש, מיהך ובישר להרב דמתא והזעיק את כל חובשי בית המדרש לבוא ולגרור את הסכך לבית הכנסת. בהתלהבות ובצהלה נעשתה המלאכה ולא נשאר בחברון שלא נתן ידו למלאכה. אותה שנה הסבו כל היהודים בצוותא בסוכת הקהילה ואמרו: "מי המה בדווים אלה אם לא אבות העולם?" 
(ספר חברון סיפר ד' אבישר)