התרנגול והמחילה הנסתרת
חזרה

לפני מאות שנים חי בחברון צורף יהודי ושמו יהודה, ויהודה היה צורף בזהב ובכסף ביום וקורא ב'זהר' בלילה, וידוע היה כשומר מצוות ומהדר בכפרות של ערב יום הכיפורים. בכל "צום גדליה" היה יהודה קובע תרנגול לבן אחד כפרה לעצמו ותרנגולת לבנה - לאשתו, וכן לכל בניו ובנותיו. כך עשה יהודה מימים ימימה.  
   ויהי היום, ויקבע יהודה כפרות לבני ביתו. ויהי כי יצאו התרנגולות לנקר בחצר, ובית יהודה לא הרחק מקברו של ישי אבי דוד, נכנס התרנגול הלבן לאחד הפתחים שאצל קבר ישי אבי דוד ונעלם. ביקשו אחריו כל אותו היום ולא מצאוהו, והיו בני משפחתו של יהודה אבלים, כי אמרו בלבבם: לא יוציא אבינו שנתו בשנה החדשה, ירחם האל.  
   ובמסגד המוסלמים אשר על מערת המכפלה נאספו המאמינים, כדרכם מידי בוקר בבוקר, לתפילת שחרית. עודם עומדים בתפילתם, והנה שומעות אזניהם קריאת תרנגול עולה מתוך מעמקי מערת המכפלה. נבהלו המתפללים מקול התרנגול ואמרו: מתעוררים האבות היהודים מתרדמתם...  
   עברה השמועה בחוצות חברון ועד לעדת היהודים הגיעה. שמעו היהודים ואמרו: הגיעה שעת הרצון ובא הקץ לגלותנו... עוד העיר כמרקחה, והנה קפץ ועלה מתוך המערה תרנגול לבן אחד ועמד בין המאמינים המוסלמים. הכיר אחד הערבים בו שתרנגולו של יהודה הוא, לקחו והביאו אל יהודה, ובני משפחתו של יהודה שמחו שמחה על "הכפרה" שחזרה אליהם.  
   ויהי מאז הדבר בפי כל, כי מחילה נסתרה ונעלמה, אשר עין אדם לא ראתה אותה, עוברת מקברו של ישי אבי דוד אל קברי האבות. 
(ספר חברון עפ"י 'במשעולי מולדת' לא"י לבנון)