פורים של חלון חזרה

בשנת תקע"ד, לערך, שלט בחברון פחה אכזרי ואוהב בצע. ויהי היום ויקרא את ראשי העדה ויאמר להם: בעוד ג' ימים חייבים אתם להביא חמישים אלף גרושים, ואם לאו-מחציתכם אשרוף באש, והנשארים אמכור לעבדים. ויהי כאשר הודיעו הראשים את הדבר הזה לבני עדתם, וימת לבם, כי עניים היו, ומאין יקחו את הממון הרב! קראו הרבנים לצום ויקהלו כולם לביהכ"נ לשפוך שיחם לפני ד', ויחליטו לצום ג' ימים רצופים, לילה ויום, ולהביא בכתב את דבר הגזירה לפני ישני מערת המכפלה. ויכתבו על הגליון, וישחדו את שומר המערה לקשור את בקשתם בחוט ולשלשלה לתוך המערה, דרך הארובה שבכיפה, עד מקום הקבר.  
   ויהי בחצי הלילה ויעור הפחה כאיש שיעירוהו לפתע משנתו, וירא והנה ג' אנשים זקנים ניצבים עליו ומראיהם נורא. וידרשו מאתו חמישים אלף גרושים ואם אין - ימיתוהו כרגע. נבהל הפחה מאד, ירד מעל מיטתו. הוציא מתוך ארגזו כיס מלא מטבעות זהב וכסף ויתנהו בידם. וגם את הרביד שבצוואר אשתו נתן להם להשלים חמישים אלף הגרושים. ויהי ביום השלישי בבוקר, ויבואו חיילי הפחה לחצר היהודים לגבות את המס שהטיל עליהם הפחה. ויהי בדופקם בדלת וימהר השמש לפתוח להם. ובגשתו אל הדלת נכשלו רגליו בכיס מלא דינרים. ויהי בהתכופפו וירא בשיפולי הדלת כעין חלון קטן. 
   מיהר השמש להכניס את הכיס לבית הכנסת, וישוב ויפתח את דלת החצר. פתחו היהודים את הכיס וימצאו בו סכום הכסף שדרש הפחה, בדיוק. רבתה אז שמחתם מאד וימהרו אל בית הפחה, למסור לידו את הכיס ואת הרביד. והפחה, בהכירו כי לו המה, השתומם ויקרא: "אכן לא ינום ולא יישן שומר ישראל". ויפן אל הפרנסים ויאמר "דעו, הכיס ושבתוכו לי הוא, ואותו לקחו ממני הלילה ג' האבות למען הציל נפשי מחטוא. ועתה, בראותי כי בגללכם חרדו אברהם, יצחק ויעקב את כל החרדה הזאת, ולמענכם קמו מקברותיהם, אמרתי, כבד אכבדכם גם אני, וגזירתי בטילה מעתה והכסף הזה נתון לכם. ואתם, שאו רינה ותפילה להצילני מרעה כל ימי".  
   לזכר המאורע הזה קבעו את י"ה בכסלו, לחג, ואין אומרים בו תחנון, והוא נקרא "פורים של חלון".  
(ספר חברון 'חיבת ירושלים' מהדורת הרא"מ לונץ)