שרשרת הברזל חזרה

בהיות מערת המכפלה בידי היהודים היה שמש המערה נושא עמו תמיד, יומם ולילה, את מפתחות הברזל הגדולים, אשר פתחו את שערי הברזל אשר למערה, בשרשרת ברזל כבדה.  
   ושם השמש יצחק והוא איש אלמן עני ושפל-רוח ולו בת יחידה ושמה דינה. ודינה טובת לב ויפת מראה. גדלה דינה בבית אביה יצחק ותיף מיום ליום וכל רואיה אהבוה.  
   ויהי היום ותתארש דינה לעלם בחור וטוב ותרב השמחה במעונו הדל של יצחק השמש. ויעמול יצחק ויקבוץ כל פרוטותיו אשר חסך ויעש לבתו האהובה שמלות נאות ויפות ליום כלולותיה. ויהי כי כילה להכין הכבודה הרבה, ויעצב אל לבו וילך שחוח ונדכא כל הימים, כי לא נותרה לו פרוטה לקנות לבתו יחידתו שרשרת זהב לצווארה לחופתה.  
   ובימים ההם מנהג היה בחברון, כי ביום כלולותיה תענוד הכלה לצווארה מחרוזות ושרשרות של זהב וכסף, משובצות אבנים יקרות, וככל שהרבתה הכלה לענוד על צווארה, גדל חינה וכבודה בעיני כל יושבי חברון. והיה ולא השיגה יד הכלה לקנות ליום כלולותיה מחרוזות יקרות לצווארה, ידעו הכל כי ענייה היא ומוצאה מדלת העם. ותהיינה הכלות העניות מתביישות ביום כלולותיהן והיו גם כאלו אשר ברחו בבושתן ממשתה החתונה.  
   הלך יצחק השמש כל הימים והצער מכרסם בלבבו כתולעת, אך לא הגיד דבר לבתו יחידתו, כי אמר: "מדוע תעצב גם היא אל לבה מבעוד יום?" באחד הלילות חלמה דינה והנה עומדת היא בשער המערה ובידה מפתחות הברזל הגדולים התלויים בשרשרת הברזל - כדרכה מימים ימימה לעזור לאביה בעבודתו. עודה עומדת והנה זקנה באה לקראתה, לבושה כולה לבן ופניה מאירים כאור החמה. עמדה האשה הזקנה, הניחה כף ידה על ראשה של דינה. ליטפה שערותיה ואמרה: "ראי בתי, הנה יום כלולותיך בא ושרשרת חופתך תהיה שרשרת הברזל הגדולה הזאת, אשרבידך, ותהי לך שרשרת זו טובה אלף מונים מכל שרשרות ומחרוזות של זהב וכסף משובצות באבנים טובות ומרגליות שבעולם". אמרה האשה הזקנה דברה ונעלמה כלעומת שבאה. ותשמור דינה את הדבר בלבבה ולא סיפרה לאביה את החלום.  
   יום הכלולות הגיע. פניו של יצחק היו אפורים כשק ועיניו קמות ופני דינה זוהרות והיא צוהלת ושמחה. ותלבשנה חברותיה של דינה את בגדי החמודות ליום כלולותיה. ויהי כי כילו להלבישה ותקרא דינה לאביה אל החדר. ויהי בהיותם לבדם אמרה אליו :  
   "אבי שלי, תנה לי את שרשרת הברזל, אותה אענוד על צווארי היום, ביום כלולותי, ותהי לי שרשרת זו כעדי מלכים".  
   הביא יצחק את שרשרת הברזל הגדולה ודינה ענדה אותה על צווארה, ומפתחות הברזל אשר לשערי המערה תלויים על חלקת שמלתה הרקומה. ויהי בבואה אל החופה ותהום העדה כולה ויאמרו: "ראו, מה רב יופיה של דינה, שבעתיים זוהרת היא עם שרשרת הברזל מכל הכלות שהיו עונדות מחרוזות של כסף וזהב משובצות באבנים יקרות". 
   מאותו יום ואילך חדלו בנות ישראל שבחברון לענוד לצווארן ביום חופתן מחרוזות של זהב וכסף משובצות באבנים יקרות והיו עונדות כולן, כעשירות כעניות, את שרשרת הברזל הכבדה עם מפתחות הברזל הגדולים אשר לשערי המערה. 
   ותראנה בנות הישמעאלים כי טובה שרשרת הברזל הכבדה מכל מחרוזות שבעולם, ותקנאנה בבנות ישראל, עד שבא היום והמערה עברה לידי הישמעאלים. מהיום ההוא והלאה היו בנות הישמעאלים שמחות ביום חופתן, כאשר היו עונדות את שרשרת הברזל עם המפתחות הגדולים אשר למערה. ומאז ועד היום הזה היה הדבר לחוק בחברון, כי בנות ישמעאל תענודנה לצווארן ביום כלולותיהן שרשרת. ברזל גדולה.  
(ספר חברון עפ"י 'במשעולי מולדת' לא"י לבנון)