שבת הקפות חזרה

בבית הכנסת על שם אברהם אבינו עומדים היו שני ארונות קודש, אחד לספרי תורה חדשים וכשרים לקריאה, ואחד לעתיקים וישנים, שהאותיות קפצו מתוכם והם פסולים לקריאה. והיו ספרי תורה אלה משמשים אך ורק להקפות ב"שמחת תורה" בלבד.  
  לפני שנים רבות, נזדמן לבית הכנסת לתפילה של שבת אורח שלא מבני חברון. והיה האורח בעל הדרת פנים כפני תלמיד חכם. משהוזמן להוצאת ספר התורה, לא חיכה להשמש והתנהג "מעשה בעל בית", משהוא ניגש ישר לארון הקודש השני ומוציא מתוכו ספר תורה עתיק יומין. ראה הציבור והחלו ללחוש אלה לאלה והוא לא שם לבו אליהם. נטל את ספר התורה בזרועותיו ופתח: "גדלו ה' אתי..." אחר פסע עם הספר אל הבימה ואמר להניחו על השולחן. התערב הרב ולחש לאורח, כי באותו ארון עומדים ספרים פסולים והם לצורך הקפות בלבד.  
  שמע האורח ואמר: "אם כך. נערוך בו הקפות, כנהוג בספר תורה שכזה". הסתכלו המתפללים בתימהון: מה שייך הקפות? ובשבת? והחלו לרגון ולטעון. משראה כך הרב היסה את הציבור ואמר : "אולי צודק האיש. ספר תורה שכבר הוציאוהו מארון הקודש, אין מעליבין בו ואין מחזירין אותו בלא כלום ויש לערוך בו, לפחות, הקפות".  
  פסע האורח וספר התורה על זרועותיו והציבור הולך אחריו במעגל. הולך וסובב, עד שהקיפו את הבימה שבע פעמים, והם שרים בקול גדול : "ריבה ה' את יריבי, לחם את לוחמי", וכו'.  
  משנסתיימה תפילה של שבת יצאו הכל לבתיהם. הסתכלו כה וכה ולא ראו אותו אורח. למחרתו, ביום הראשון, נודע בציבור, כי אותה שבת נועדה לפורענות ביהודים, אך משהגיעו הפורעים אצל בית הכנסת על שם אברהם אבינו ושמעו את קול הזמרה שזמרו המתפללים בשעת ההקפות, חלשה דעתם ונפל עליהם פחד גדול וחזרו כלעומת שבאו.  
  יצא הקול שאותו אורח בעל הדרת פנים לא היה אלא אחד מישני חברון: ולזכר הנס שאירע, קבעו הקפות באותה שבת מדי שנה בשנה. 
(ספר חברון 'אגדות מן הדרך' לדר' ש"ז כהנא)