בית הדסה





חזרה


הבניין נבנה בשנת 1893, ע"י כספים שגייס הרב החרי"ף, והוא שימש כבית מרפא ונקרא "חסד לאברהם". ב1912 נבנתה קומה נוספת ומאוחר יותר נפתחה בו מרפאה של אירגון "הדסה". במקום הוגש טיפול רפואי לכל (יהודים וערבים) ללא תשלום.
חיי השכנות עם הערבים היו מצוינים (החלפת דברים כשלשני חסר או השגחה על התינוק היהודי כשההורים לא באיזור, אלה הם רק חלק מהדוגמאות).

בשנת תרפ"ט (1929) התנפלו הערבים על בתי היהודים, הרוקח בן ציון גרשון ומשפחתו נרצחו בעינויים ומרפאת הדסה הושמדה. לאחר הפרעות גורשו שארית היהודים מחברון ע"י השלטונות הבריטים. בבית הדסה נפתח בית ספר ערבי לבנות ומאוחר יותר הבניין הועבר לרשות אונר"א (סוכנות הסעד לפליטים שליד ארגון האומות המאוחדות).

עם שחרור חברון ב 1967 כשלו הנסיונות לשוב לבית הדסה. ב 1979 התנחלה קבוצת נשים וילדיהן בבית הדסה, הן חיו בו כשנה בתנאים קשים ביותר.
בערב שבת י"ז אייר תש"מ (1980) רצחו המחבלים שישה בחורים שבאו כמנהגם מידי ערב שבת לרקוד ולשמח את נשות הדסה הנצורות. בעקבות האירוע החליטה הממשלה לאפשר מגורי יהודים בחברון.

כיום:
בבית הדסה גרות כ 20 משפחות, בקומת הקרקע הוקם מזיאון לתולדות קהילת חברון וחדר הנצחה לחללי תרפ"ט, הוקם בית כנסת ובחצר הוקם גן שעשועים משוכלל, מזנון צנוע ונבנו שכונות מסביב.

נשות הדסה - הסיפור